המימונה

מוצאי יום השביעי של פסח והיום שלמחרת, צויין במסורת יהודי אלג'יריה ויום זה נקרא מימונה.
בערב המימונה או למחרת בצהריים, הייתה מסורת משפחתית וצנועה של סעודת קוסקוס חלבי.
על השולחן היו, בנוסף לקוסקוס החם, צימוקים מאודים, פולים מאודים, חמאה, סוכר וחלב מוחמץ.
יש קהילות בהן נהגו להדליק נר עם פתיליה בתוך כלי, שחציו מלא בחלב וחציו מלא בשמן זית.
יש שנהגו להוסיף שיבולים על השולחן או בסמוך לנרות הדולקים או על הנברשות
ויש שנהגו גם לתלות ירק בפינות הבית.

נציין גם את לחמנית המונה העגולה, ששמה מזכיר מימונה.
זאת לחמנייה עגולה קטנה, עשוייה מבצק שמרים מתקתק, בריוש עם צימוקים,
שמעליה מפוזרים גרגרי סוכר. יהודים במיוחד מאזור אוראן, היו אופים את
הלחמניות האלה ואוכלים ביום המימונה. השם הזה והלחמניות האלה,
מקורם מספרד ויש שמשערים שהשם מימונה הגיע משמה של הלחמניה הזו.

בספר שיצא בשנת 1888, אודות מנהגי העיר אלג'יר, כתב הרב אליהו גג' על מנהג המימונה.
הוא מציין את הקוסקוס עם החמאה והחלב, את הנרות, השיבולים והפולים:
ספר המנהגים - נ"ה, א. ראו גם את תוספות "ויגש אליהו".

ביום המימונה, יש שנהגו לצאת לפיקניק בחיק הטבע וכן נהגו לקיים ביום זה, יום האסרו חג,
את מצוות ברכת האילנות, עם כל באי בית הכנסת.